גזר דין בתיק ת"פ 18306-12-09

בהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ביום 9.1.11, כתב האישום תוקן והנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. בטרם הטיעונים לעונש נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות.

בהתאם, הוגשה חוות דעת ראשונה מטעם הממונה על עבודות שירות ממנה עולה כי, לא ניתן יהיה לשבץ את הנאשם בעבודות שירות, היות והוא הציב תנאי לפיו הוא מוכן לבצע עבודות שירות רק במידה וישובץ במקום מגוריו, כפר מג'דל שמס. כמו כן,כבר ריצה הנאשם בעבר עבודות שירות אשר הופקעו, מאחר והנאשם לא התייצב לעבודה.

בדיון אשר התנהל בפני ביום 09/03/11, ביקש הנאשם להפנותו שוב לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות.

חוות הדעת הוגשה לתיק בית המשפט ממנה עולה , כי הנאשם כשיר לביצוע עבודות שרות.

כתב האישום

כפי העולה מעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 18.1.09 בשעה 20:15 לערך, הגיעו שוטרים לביתו של נאשם 1, וזאת בעקבות מידע על כך שבמקום מתבצעת עבירת סמים.

לאחר שהגיעו השוטרים לבית והזדהו הריחו הם ריח של עשן סמים והודיעו לשני הנאשמים כי עליהם לערוך חיפוש בבית עקב חשד למציאת סמים.

לאחר חיפוש בבית נמצא כי הנאשם מס' 2 החזיק במקום סם מסוג חשיש במשקל של 2.0841 גרם.

במעמד החיפוש הכשילו שני הנאשמים את השוטרים במילוי תפקידם, בכך שהנאשם 1 סירב לאפשר לשוטרים לערוך חיפוש בבית ועת נדרש הנאשם 2 לפתוח רכב האופל שחנה ליד הבית טען בפני השוטרים שהרכב אינו שייך לו, ורק לאחר שנמסר לו כי הרכב עומד להיגרר לתחנת המשטרה בקצרין, פתח את דלת הרכב באמצעות מפתחות שהיו ברשותו.

יצוין כי, לפני שנערך החיפוש, הנאשם 2 נהג ברכב והגיע לביתו של נאשם 1 מבלי שהיה לו רשיון לנהיגת רכב מנועי. 

לפיכך, יוחסו לנאשם 2 עבירות שעניינן: הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, סעיף 7(א)(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973; נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

טיעוני הצדדים

הצדדים טענו בפניי לעניין העונש. מחד, עותרת המאשימה לאמץ את הסדר הטיעון אשר גובש וזאת בשים לב לנימוקים אשר מנה התובע בטיעוניו בעל פה היום בפניי.

מנגד, ב"כ המלומד של הנאשם שטח בפניי את נסיבותיו האישיות של מרשו וכן את נסיבות ביצוע העבירה וביקש להעניק להן משקל בבואי לגזור את דינו של הנאשם ולהחליט אם לאמץ את הסדר הטיעון אם לאו.

דיון ומסקנה

עת בא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם, עליו למצוא את נקודת האיזון הקיימת בין מגוון שיקולי הענישה השונים. על בית המשפט לשקול נסיבות רבות כאשר חלקן קשורות בעבירות בהן הורשע וחלקן קשור בנסיבותיו של הנאשם הכוללות בין היתר, הרשעות קודמות, סיכויי שיקום ושיקול של ההרתעה הכללית והאינדיבידואלית. ( ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ. סגל ואח' וערעור שכנגד, פ"ד ל"ה (4), 232,324).

העבירות המיוחסות לנאשם, עבירות חמורות המה. אולם, אינן נמנות על הרף העליון מבחינת חומרה.

ביחס לעבירת הסמים, יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט חשין ב ע"פ 6029/03, מדינת ישראל נ' גולם שמאי , פ"ד נח(2) 734 בעמ' 738-739:

  " נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש עצמי קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים ..."